פורמלדהיד הוא חומר כימי הנמצא במקורות רבים סביבנו בבית ובמקום העבודה, בעבר השימוש בפורמלדהיד היה נפוץ אך לאחר היוודע נזק החשיפה אליו – הוגבל השימוש בו ובמקרים מסוימים אף נאסר.

לאחר אי וודאות נמצא קשר מדעי בין חשיפה לפורמלדהיד לבין העלאת הסיכון לתחלואה ובשנת 2004 קבע הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן כי פורמלדהיד הוא מסרטן וודאי.

בשנת 2015 חוקרים מאוניברסיטת פורטלנד דיווחו שמכשירי אידוי שהם בחנו יצרו כמויות גבוהות של פורמלדהיד אפילו יותר מסיגריות.

אך הדבר שהם לא טרחו להסביר הוא שבמהלך הניסוי הם השתמשו בהספקים לא ריאליים והביאו את המכשירים לרמות חימום לא סבירות.

אלו רמות שלא שניתן להגיע אליהן בתנאי שימוש רגילים והאדים שיווצרו יהיו בלתי ניתנים לשאיפה.

למעשה אם נביא כל חומר לנקודת הבעירה שלו והוא יתפחם התוצאה תהיה מסרטנת, אפילו אם נשאיר טוסט בטוסטר עד שיהפוך לשחור נקבל תוצאות דומות.

בשנת 2017 הקרדיולוג היווני קונסטנטינוס פרסלינוס, שהוא אחד המומחים המובילים בחקר באידוי כיום, שיחזר את הניסוי מפורטלנד והוכיח שהאדים שנוצרים עקב חימום יתר מוגזם של הסליל בסיגריה אלקטרונית בלתי אפשריים לשאיפה ע"י אדם.

פרסלינוס סיכם בכך שהצהיר שתנאי הניסוי הם לא ריאליים ואנשים לא מסוגלים לשאוף אדים אלו.

בשנת 2018 פרסלינוס יחד עם ג'ין גילמן פירסמו סקירה שיטתית אשר ניתחה ממצאים של 32 מחקרים שונים שעסקו בפליטת פורמלדהיד וחומרים אחרים בסיגריה אלקטרונית.

החוקרים גילו כי כל התוצאות אשר הצביעו על רמות גבוהות של פורמלדהיד וחומרים רעילים אחרים נתקבלו עקב מתודולוגיה פגומה, משמע חימום יתר של הסליל לרמות בלתי סבירות ויצירת תנאים בלתי אפשריים לשאיפה של האדים.

הם הציעו לקבוע סטנדרטים אחידים עבור מחקרים עתידיים, אשר יקחו בחשבון תנאים ריאליים של רמות חימום, צורת שאיפה מדמה מציאות, רמות הספק כפי שמופיעות במכשירים בשוק וסלילים אשר נמצאים בשימוש כיום.

כמו כן, החוקרים הסבירו שאדם ממוצע שואף ביום כ 1 מיליגרם של פומלדהיד אפילו אם הוא שוהה בביתו.

משתמש ממוצע בסיגריה אלקטרונית מגדיל את הכמות היומית ב כ 0.083 מיליגרם. זה פחות מ 9% וככל הנראה לא משמעותי.

קישורים למחקרים המצוטטים:

https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fphys.2017.01119/full